פסק-דין בתיק ע"א 3388/02

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת שושנה אלמגור), מיום 28.11.02 בת"א 97594/99, שקיבל תביעה שהגישה המשיבה נגד המערערת לתשלום תגמולי ביטוח, וחייב את המערערת בסך 838,168 ש"ח בצירוף כפל ריבית והפרשי הצמדה, וכן הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 20% מהסכום הפסוק בצירוף מע"מ.

הרקע

1.                   המשיבה (ששמה הקודם היה זלר אבלגון ליסינג בע"מ) היא חברה העוסקת בשכר-מכר של כלי רכב וציוד מכני. המערערת היא חברת ביטוח.

ביום 1.9.97 התקשרה המשיבה עם המערערת בפוליסת ביטוח מסוג "מטריה". לפוליסה שני חלקים: הפוליסה עצמה (להלן: " הפוליסה") ודף רשימה שמשלים אותה (להלן: " הרשימה"). בפוליסה ביטחה המערערת את המשיבה בגין הפסדים שעלולים להיגרם לה במקרה ששוכרי כלי רכב ו/או ציוד מכני (להלן יחדיו: " כלי הרכב") יפסיקו לעמוד בתנאי התשלום שנקבעו בינם לבין המשיבה, מחמת אירועים של גניבה או אובדן. כלי הרכב שבוטחו בפוליסה היו מבוטחים בפוליסות ביטוח מקיף "רגילות", ואף היו משועבדים לטובת המערערת או מי מטעמה. מטרתו של ביטוח ה"מטריה" הייתה לשמש כיסוי ביטוחי למקרים שבהם אין המשיבה יכולה להיפרע מתגמולי ביטוח מקיף, מאחר שמבטחי כלי הרכב אינם נושאים בפיצוי מחמת זיוף או מרמה, או מאחר שאין אפשרות לממש את השיעבוד או לגבות בכל דרך שהיא את היתרה שמגיעה למשיבה מלקוחותיה (מעתה, כשנשתמש במושג " החברה המבטחת" כוונתנו תהיה, בהקשר הרלוונטי, לחברת ביטוח שביטחה כלי רכב בביטוח מקיף; להבדיל מהמערערת, שגם היא חברת ביטוח, אך נמשיך לכנותה: " המערערת").

2.                   המשיבה הגישה לבית משפט קמא תביעה בגין 7 מקרים שבגינם לא שילמה המערערת את תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה, כדלקמן:

במקרה של שני לקוחות בשם אביהו קוריצונר (להלן: " מקרה קוריצונר") ו אפרון חומרי בניה ובנין (1987) בע"מ (להלן: " מקרה אפרון") ספגו כלי הרכב אובדן מוחלט כתוצאה מתאונת דרכים; המבטחות סירבו לשאת בנזקים הואיל ולא התקיימו תנאי מיגון שהיוו תנאי מוקדם לביטוח המקיף, והלקוחות נמנעו מלהמשיך לשלם למשיבה את המגיע לה על-פי תנאי העיסקה שביניהם. בגין שני המקרים הללו תבעה המשיבה סך 79,369 ש"ח.

במקרה של לקוחה בשם שחר טובין בע"מ (להלן: " מקרה שחר טובין"), כלי הרכב ניזוק בתאונה, וחברת הביטוח סירבה לשלם את תגמולי הביטוח מאחר שהלקוח נהג במכונית בעת שהיה בשלילת רישיון, בניגוד לתנאי הפוליסה. בגין מקרה זה תבעה המשיבה סך 121,175 ש"ח.

במקרים של הלקוחות דו חברה קבלנית בע"מ (להלן: " מקרה דו חברה קבלנית"), כרמל מנחם, ג'רוזלם פטרוליום בע"מ (להלן: " מקרה ג'רוזלם פטרוליום"), ו בנוטו ישראל בע"מ (להלן: " מקרה בנוטו") אבדו כלי הרכב, והלקוחות פסקו מלשלם את חובם. בגין מקרים אלה תבעה המשיבה סך 424,935 ש"ח. 

המשיבה טענה שהאירועים הנ"ל באים בגדר אירועים ביטוחיים כמשמעותם בפוליסה, וחרף זאת סירבה המערערת לשלם לה תגמולי ביטוח בעטיים.

פסק-דינו של בית משפט קמא

3.                   בית משפט קמא קיבל את התביעה במלואה. הוא קבע שהמשיבה פעלה כפי שנדרש ממנה על-פי תנאי הפוליסה, ועשתה כל אשר לאל ידה כדי לאתר את כלי הרכב. בכלל זה, הפעילה המשיבה חוקרים פרטיים לאיתור כלפי הרכב, פנתה לחברות הביטוח, ואף נקטה בהליכים משפטיים נגדן. הדרישות שדרשה המערערת כתנאי לתשלום תגמולי הביטוח, כך נקבע, היו דרישות שלא מופיעות בפוליסה, ושיש לראות בהן התנהגות שלא בתום לב.

בית המשפט דחה את טענת המערערת שתנאי לתשלום תגמולי הביטוח היה הגשת תלונה במשטרה על גניבת כלי הרכב, הואיל ותנאי זה לא מופיע בפוליסה. כשחפצה המערערת לקבוע תנאי דומה לגבי סייג ספציפי שקבוע בפוליסה, היא עשתה כן מפורשות, ומכלל הן יש לשמוע לאו. בית המשפט נתן אמון בעדותו של מר אפי בן דויד (להלן: " מר בן דויד") מטעם המשיבה, שהעיד שפנה לתחנות המשטרה בנתניה וברמת-גן, ונתקל בסירוב לקבל את תלונתו. בית המשפט קבע כי לא יעלה על הדעת שהמשיבה הפעילה חוקרים פרטיים לאיתור כלי הרכב, אך לא פנתה למשטרה. בית המשפט מצא חיזוק לעדותו של בן דויד בעדותו של מר שלומי מלבאום (להלן: " מר מלבאום"), שוטר לשעבר, שהודה שקיימים מקרים שבהם המשטרה מסרבת לקבל תלונות כשמדובר בסכסוך מסחרי; וכן נמצא חיזוק במכתבו של עו"ד עמיקם חרל"פ למשטרה, שבו הלין כלפיה על שלא הסכימה לקבל תלונות על כלי רכב שנגנבו, בטענה שמדובר בסכסוך מסחרי. אומנם מכתב זה לא הוגש באמצעות עורכו, אך לא היה צורך להכריע בדבר נכונות האמור בו, בהיותו אך משום חיזוק לראיות האחרות.

המערערת הוסיפה וטענה שבמקרים מסוימים לא הגיע עדיין מועד הפניה אליה מאחר שלא מוצה ההליך המשפטי נגד מבטח כלי הרכב. בית המשפט דחה טענה זו וציין שתקופת ההתיישנות על פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: " החוק") היא 3 שנים, והגבלה זו תוחמת את לוח הזמנים על פי תנאי הפוליסה באופן שעל הפעולות הסבירות להתבצע בתוך 3 שנים מקרות מקרה הביטוח. בית המשפט קבע, שהמשיבה נקטה בהליכים סבירים למיצוי הזכויות מחברות הביטוח, לרבות הגשת תביעה לבית המשפט, ובכך עמדה בתנאי הפוליסה. אין בפוליסה תנאי שקובע כי על ההליך המשפטי להסתיים, הואיל ותנאי כזה אינו אפשרי; אין לדרוש מהמשיבה להמתין עד למיצוי ההליך המשפטי, שאז תתיישן עילת תביעתה שלה נגד המערערת. בית המשפט הוסיף וציין, כי שאלת ההתיישנות ונקיטת צעדים משפטיים על-ידי המבוטח עד לפני סיומה של תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק נצפתה על-ידי מנסח הפוליסה, וסעיף 7.3 לרשימה קובע שזכות התביעה של המבוטח הומחתה למבטחת; יש לפרש את נוסח הפוליסה כקובע שעד שלוש שנים מקרות מקרה הביטוח על המבוטח לנקוט אמצעים סבירים למיצוי זכויותיו, ומשעשה כן, תוך המועד האמור, קמה זכותו לקבלת תגמולי ביטוח. בחלוף שלוש השנים כל זכויותיו מומחות למבטחת, אשר רשאית להמשיך בהליכים או לנקוט בהליכים חדשים.

4.                   בית המשפט דן במקרי הביטוח הקונקרטיים, וקיבל את טענות המשיבה במלואן:

באשר למקרה שחר טובין קבע בית המשפט, שאין נפקא מינה מי צודק בויכוח בין המשיבה לחברת הביטוח שביטחה את המכונית (האם רישיונו של הנהג שנהג ברכב נשלל, כטענת חברת הביטוח, או שמא לא חודש, כטענת המשיבה). די בכך שמר בן דויד פנה לפרקליטה של חברת הביטוח וסורב, ושהמשיבה עשתה מאמצים ניכרים לגבות את דמי הביטוח. בין היתר הגישה המשיבה תביעה נגד השוכרת (שחר טובין בע"מ), המבטחת, הנהג ואחרים. בביצוע פעולות אלו, ומשחלפו למעלה משלוש שנים מקרות מקרה הביטוח, עמדה המשיבה בחובתה על פי הפוליסה.

באשר למקרה דו חברה קבלנית - בית המשפט מצא שהחברה נכנסה להליכי פירוק, ועקבותיה של המכונית אבדו. ניסיונות של המשיבה לאתרה, לרבות באמצעות חוקר פרטי, כשלו. חברת הביטוח שאצלה בוטחה המכונית לא קיבלה הודעה על גניבה. בן דויד ניסה להגיש תלונה במשטרה, אך תלונתו לא התקבלה. בפוליסת הביטוח המקיף נקבע שתנאי לתשלום תגמולי ביטוח הוא הגשת תלונה במשטרה, ומטעם זה סירבה המבטחת לשלם את תגמולי הביטוח. גם לגבי מכונית זו נקטה המשיבה אמצעים סבירים, ואף למעלה מזה, כך שעל המערערת לשפותה.

באשר למקרה ג'רוזלם פטרוליום - החברה הפסיקה לפעול, המכונית נעלמה, וניסיונות לאתרה כשלו. המשיבה הביאה ראיות שרישיון הרכב לא חודש משנת 1996, שבעל השליטה בחברה ברח מהארץ ושהמכונית נעלמה מביתו. גם במקרה זה עמדה המשיבה בדרישות הפוליסה.

באשר למקרה בנוטו - המשיבה השכירה לחברה ציוד טכני. בהליכי פירוק של החברה תפס כונס הנכסים שלה חלק קטן מהציוד ומכר אותו. התמורה, בסך 8,462 ש"ח שולמה למשיבה. אשר ליתר הציוד - החברה שלחה חוקרים מטעמה לאתרו, ללא הועיל. בית המשפט קבע שלא ברור על מה נשענת טענת המערערת כי טרם הגיע המועד לתשלום תגמולי הביטוח.

5.                   כך סיכם בית המשפט את התרשמותו מהמשפט: